החלטה בתיק בר"ע 26972-09-13

השופטת ורדה וירט-ליבנה

1.                 לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בבאר שבע (ב"ל 5196-09-12; השופט יוחנן כהן), בו נדחה ערעורו של המבקש על החלטת הוועדה הרפואית לעררים בנפגעי עבודה (להלן גם - הוועדה) מיום 19.6.2012.

2.                 מבקשת רשות הערעור עולה כי המבקש, יליד 1959, הינו שרברב במקצועו וכי הוא נפגע בעת שנפל מסולם במהלך עבודתו ונחבל בגב התחתון וברגל ימין. לדבריו, בעקבות תאונה זו, הוא סובל מכאב מתמשך בגב עם הקרנה לגפיים התחתונות, תחושת נימול והירדמות בכפות הרגליים, ומירידה דרסטית בתפקודו היומיומי.

3.                 הוועדה הרפואית מדרג ראשון קבעה למבקש נכות צמיתה בשיעור של 10% בגין הגבלות תנועה בעמוד השדרה המותני, זאת בהתאם לסעיף 37(7)א לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן - התקנות). כמו כן, קבעה ועדה זו כי לאור מצבו של המבקש, הרי שהוא זכאי להפעלת תקנה 15 לתקנות במלואה.

המוסד הגיש ערר לוועדת העררים על החלטה זו והמבקש הגיש ערר שכנגד.

4.                 הוועדה, בהחלטתה מיום 13.9.2011, קבעה כי למבקש נכות צמיתה בשיעור של 10% בגין הגבלת תנועות בעמוד השדרה המותני, אך כי יש לנכות 10% מנכות זו בגין מצב קודם. כמו כן, קבעה הוועדה כי למבקש נכות בשיעור של 5% בגין שבר של גוף חוליה שהתרפא, אך כי יש לנכות 5% מנכות זו בגין מצב קודם. הוועדה קיבלה את חוות דעתו של ד"ר ולן וקבעה למבקש נכות בשיעור של 5% בגין שבר בסקרום.

5.                 על החלטה זו הגיש המבקש תביעה לבית הדין האזורי לעבודה. בית הדין האזורי, בפסק דינו מיום 20.3.2012 (ב"ל 17752-12-11; השופט יוסף יוספי)(להלן - פסק הדין הראשון), קבע כי עניינו של המבקש יוחזר לדיון בפני הוועדה על מנת שתתייחס לחוות דעתו של ד"ר ולן מיום 17.7.2011 התייחסות עניינית ומנומקת, תאפשר למבקש ולבא כוחו לטעון טענותיהם בנוגע לחוות הדעת ולעניינים העולים ממנה, ותתייחס לאמור בהחלטת הוועדה הרפואית מדרג ראשון בנוגע לסוגיית אחוזי הנכות בגין מצב קודם.

6.                 הוועדה אליה הוחזר עניינו של המבקש קבעה בהחלטתה מיום 19.6.2012 כי היא מותירה על כנה את החלטתה הקודמת וכי היא " עיינה בחוות דעת ד"ר ולן מ- 17.7.2011 ומקבלת אותה לגבי דרגת הנכות אך לא לגבי הקשר בין ההגבלה בתנועות לבין התאונה הנדונה. טיעוניו של ד"ר ולן לגבי הקשר בין התאונה הנדונה לטווחי התנועה אינם מקובלים על ידי הוועדה. לאחר התאונה מ- 1987 קיים תיעוד... על הגבלה בטווח התנועות אך לדעת הוועדה הממצאים הרדיולוגים תואמים הגבלה בתנועות. סעיף 2 בו טוען שלא אובחנו שברים נוספים בעקבות התאונה הנדונה אין בכך ליצור או לשלול קשר בין הגבלה בטווח תנועות ומצב קודם או לתאונה הנדונה...".

7.                 בית הדין האזורי, בפסק דינו מיום 6.6.2013, דחה את ערעור המבקש וקבע כי הוועדה פעלה בהתאם להוראות פסק הדין מיום 20.3.2012 כאשר נימקה היטב את החלטתה בעניין ניכוי אחוזי הנכות בגין מצב קודם, התייחסה באופן ענייני ומנומק לחוות הדעת של ד"ר ולן והסבירה היטב מדוע אין היא מקבלת אותה בחלקה.

8.                 המבקש, בבקשת רשות הערעור מטעמו, טוען כי בית הדין האזורי שגה כאשר קבע כי הוועדה מילאה אחר הוראות פסק הדין. לדבריו, הוועדה לא נימקה כראוי מדוע שייכה לעברו הרפואי 100% מהנכות ולא שיעור נכות נמוך יותר, וכמו כן, היא לא התייחסה עניינית לחוות דעתו של ד"ר ולן. עוד הוא טוען כי הוועדה שגתה כאשר ניכתה את מלוא נכותו של המבקש בגין מצב רפואי קודם, זאת בהתאם למסמך אחד בלבד המעיד על הגבלה בתנועה. לסיום, טוען המבקש כי יש להורות על השבת עניינו לוועדה בהרכב אחר על מנת שתדון מחדש בעניינו ותתייחס לעובדה כי בעברו אין תלונות בנוגע להגבלה בתנועה (למעט תלונה בודדת אחת) ועל מנת שתדון מחדש בהפעלת תקנה 15 בעניינו.

9.                 לאחר שעיינתי בבקשה ובכלל החומר שבתיק שבפני ובחנתי את טענות המבקש, לא מצאתי מקום להתערב בפסק דינו של בית הדין האזורי וליתן רשות ערעור עליו. אין בטיעוניו של המבקש דבר אשר יצביע על טעות משפטית בהחלטתה של הוועדה אשר יש בה כדי להצדיק את התערבותה של ערכאת הערעור. עיון בהחלטת הוועדה מלמד כי החלטה זו הייתה מנומקת וכי לא נפלה בה טעות משפטית.

10.             הוועדה שמעה את טענות בא כוחו של המבקש, עיינה בבדיקות ובמסמכים הרלוונטיים המצויים בתיק הרפואי של המבקש, לרבות בחוות דעתו של ד"ר ולן, ונימקה מדוע אין היא מקבלת אותה בחלקה. יצוין כי בנסיבות אלה, אין בעובדה כי הוועדה אינה מקבלת את חוות הדעת בשלמותה, כדי להוות טעות משפטית המחייבת התערבות בהחלטתה.

11.             בנוסף, במסגרת החלטתה, התייחסה הוועדה לאמור בהחלטת הוועדה הרפואית מדרג ראשון בנוגע לסוגיית אחוזי הנכות בגין מצב קודם והסבירה באופן מפורט מדוע במקרה זה יש לנכות את מלוא נכותו של המבקש בגין מצב רפואי קודם.

בכך מילאה הוועדה אחר הוראות פסק הדין הראשון, ולפיכך, לא שוכנעתי כי בהחלטתה נפלה טעות משפטית.

12.             הכלל הוא כי בית הדין מתערב בהחלטת הוועדה אם מתגלית בה טעות משפטית. כפי שנקבע ולאחר שבדקתי את החלטת הוועדה, לא מצאתי כי יש טעות משפטית בהחלטה זו וכך גם לא נמצאה טעות בפסק דינו של בית הדין האזורי שיש בה כדי להצדיק מתן רשות ערעור.

אשר על כן, דין הבקשה להידחות.

13.             סיכומו של דבר - בקשת רשות הערעור נדחית ללא צו להוצאות.           

ניתנה היום,  י"ח חשון תשע"ד (22 אוקטובר 2013) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: